סושי הוא אחד מהדברים שאני הכי אוהבת לאכול, יום צילום מלא בסושי, תענוג, ויום צילום מלא בלקוחות זורמים, נחמדים שנותנים לי חופש אמנותי, ליצור ולשחק עם האוכל - זה הכי טוב
בצילום תפריט למשל, יש מעט מאוד חופש אמנותי, הצילומים יופיעו במסעדה על אייפד, ואם יש מכירות באתר, הנראות צריכה להיות זהה, הרקע זהה, עושים סטיילינג מינימלי מאוד, בוחרים רקע אחיד, חצובה ותאורה לא זזים לאורך כל יום הצילום, עבודה יותר טכנית מאמנותית, אם כי הכרחית לנראות אחידה
צילום אוכל לג׳פניקה
עידן מפרסום ליברמן, ביקש ממני צילומי אוכל לאינסטגרם לג׳פניקה. יש להם כבר צילומים של כל התפריט על טאבלטים במסעדה, יש צורך בצילומי אווירה. צילומים מהסוג הזה אהובים על במיוחד, החצובות מטיילות ממקום למקום, התאורה מטיילת ממקום למקום ואני רצה ממקום למקום, מחליפים רקעים, ובעיקר מחליפה קומפוזיציות, מתקבלים הרבה פריימים יפים שיתנו למשרד הפרסום חומרים שיווקיים לחודשים רבים.
חופש אמנותי
מנות פירקתי והרכבתי מחדש על הסט, רולים מפורקים, כמה קוקטיילים טעימים, אחת הבנות מצוות המסעדה נשלחה לקנות לק, להוסיף קצת ידיים עם מקלות אכילה, נכנסתי למטבח, קצת וידאו של הסושי מן מכין רולים, אדים שיוצאים מסירי מרק גדולים, נודלס שמוקפץ, כמה תמונות מהעיצוב היפה שעשו במסעדה ואני מוכנה
על טעויות משלמים
אני שומרת על הציוד שלי בקנאות, כרטיסי זיכרון מיום צילום נשמרים בצורה מסודרת, יום ארוך יש כמה כרטיסים ועובדת עם יותר ממצלמה אחת, כך שתמיד יש כמה כרטיסי זיכרון. מצלמת ועורכת שנים, כל החומר מגיע בשלום תמיד. עד שלא... מה קרה? נעלמו שני פריימים יפיפיים שעבדתי עליהם הרבה מבחינת סטיילינג, הלקוח ראה אותן ומאוד אהב . התמונות נעלמו, יש מאות צילומים יפים לעבד ולסנן למעט 2 הפריימים הספציפיים אני פרפקציוניסטית, ודורשת מנותני השרות שעובדים מולי שרות ברמה מאוד גבוהה, אני עושה מאמץ לתת ללקוחות שלי את אותו השרות.
מה היו האפשרויות שלי? ללקוח מגיעים כמות מסויימת של צילומים יש לי מספיק גלם טובים לתת לו מה שהובטח, אני לא חושבת שהוא היה מרגיש בחסרון של 2 פריימים בתוך עשרות, אבל אני הרגשתי.
ישבתי יומיים עם תוכנות לשחזור כרטיסי זיכרון, והכנסתי אליהן, 15 כרטיסי זיכרון שלי לשחזור קבצים, מצאתי קבצים לפני שנים, מה שמוכיח שקובץ דיגיטלי לא באמת נמחק אף פעם (גם אם הכרטיס נראה ריק) מצאתי המון צילומים שלא חיפשתי אבל לא את מה שאבד
אז מה עושים ? הרמתי טל קודם למשרד הפרסום אשר שכר את שירותי, סיפרתי מה קרה, ובהסכמתו, הרמתי גם טלפון ללקוח. הצעתי לקפוץ חצי שעה לצלם מחדש את שני הפריימים החסרים, הכל על חשבוני. יצאתי לצלם שוב, אחרי ששלחתי את עשרות הצילומים שכבר היו מוכנים אחרי עיבוד. מסתבר שאין דבר כזה לקפוץ לחצי שעה, ובטח לא כשגוף אחד מזמין ומשלם משרד הפרסום, ויש גוף שני, עם צרכים לא זהים, הלקוח הסופי. מה למשל ? את דניאל הסושימן צילמתי מכין סושי במטבח, הייתה לו אוזניה אלחוטית באוזן, מבחינתי, האיש שומע מוזיקה בעבודה מה יותר טוב מזה? אוזניה אחת ולא שתיים, קשוב לעבודה. ללקוח זה הפריע, ביקש שאצלם אותו מחדש, צילמתי. מאי שעובדת במסעדה וצילמנו אותה בלק אדום, אוכלת נודלס, הגיע לצילום החוזר עם 6 סוגי לק לבחירתי, ובמטבח, הגיע שף חדש מהרשת והוציא מנות שבכלל לא צולמו ביום הראשון, תוך 4 ימים הם גם הספיקו להכניס מנות חדשות לתפריט, אז מחשבה על קפיצה לחצי שעה לתפוס מחדש שני פריימים הפכה לשלוש שעות צילום שבכלל לא לקחתי בחשבון, און דה האוס:) הצוות היה כל כך קשוב ונחמד ואדיב ומהממם באופן כללי, שכשביקשו עוד צילום ועוד צילום ועוד רול....זרמתי
סרטון תדמית למסעדה
צילמתי סטילס וגם וידאו, בסוף גם נערך סרטון תדמית
משתדלת להתאים את הסאונד🎼 לאופי הלקוח, עברתי על הרבה טרקים של מוזיקה יפנית, בחיפוש אחרי קצב טוב לקח זמן למצוא מוזיקה יפנית, כזו שלא תרגום לי לרצון לנמנום או להתכונן לספא תפעילו סאונד🔊🔊 ותגבירו
אם בא לכם סושי בסוף הסרטון, אני את שלי עשיתי😊
למי הקרדיט? לצוות המהממם בג׳פניקה קריית אונו, שמכין סושי 🍣 טעים אש שיווק בדיגיטל: עידן, פרסום ליברמן צילום קולינרי, סטילס וסרטון תדמית למסעדה כולל סטיילינג מזון: פזית אסולין