איך מצלמים עובדים בלי לבזבז יותר מידי שעות עבודה?
תכנון טוב עוזר, השבוע צילמתי צילומי תדמית בחברת נקסטפ.
את הצילומים התחלנו לתכנן מחודש ספטמבר
הם צלצלו כמה ימים לפני החג לשאול האם אפשר לצלם את כל העובדים ביום אחד על הדרך כשהם מגיעים להרמת כוסית. אפשר, לא כדאי
הפעם הבאה שבה תצלמו תהיה אולי בעוד כמה שנים, אתם משקיעים כסף וזמן בנראות שלכם, תנו לעובדים להצטלם בנחת בלי לחץ על הראש של הכנות לערב חג לחברה יועצים מפוזרים גיאוגרפית בכל הארץ, היה קשה מאוד למצוא מועד להביא את כולם יחד. לקח חודשיים לסגור יומנים של כולם. במקום יום צילום אחד (בתעריף שלי זה יצא הכי זול, יום אחד, לוקישן אחד, נסיעה אחת, הקמת סטודיו פעם אחת) אבל מבחינת ימי עבודה לשנע את העובדים, העלות למעסיק גבוהה יותר ולכן הוחלט לפצל לשלושה ימי צילום. במקום לבזבז חצי יום עבודה של כל העובדים בצפון, אני נסעתי ליקנעם, שכרנו שם חדר לשעתיים, וצילמנו בנחת את העובדים הצפוניים. תואמו עוד שני ימי צילום במשרדי החברה בראשל״צ
הדשא של השכן ירוק יותר
התחלנו בצילומים ביקנעם, העובדים שם, שביום יום מרוחקים ממשרדי החברה, הרוויחו בצילומים, הצטלמו בפרטיות, כאילו מדובר בסשן פרטי, כל אחד קיבל כמעט חצי שעת צילום, אחרי איפור מקצועי. התמונות שלהם יצאו מפרגנות במיוחד. ההשלכות - אני מקבלת טלפונים למה אלו מיקנעם יצאו יותר יפה מאלו בראשון...מה נגיד, במרכז החברה כל מצולמ/ת קיבלו מעט מאוד פרטיות
הצילום באמצע המשרד, אנשים עבדו סביבם וצחקו סביבם. יום צילום תדמית בחברה הנו יום עם הרבה התרגשות, יוצאים מהשגרה, העובדים מקבלים תמונות פרופיל חדשות מעבר לזו שהולכת לאתר החברה, יש איפור, הם באים להסטלבט קצת על החברים שמצטלמים, כמה שאני אגרש אותם הם חוזרים לצפות בחברים המצטלמים, הם מחליפים ביניהם בגדים, יש הווי וצחוק מי שמרגיש נוח מול המצלמה, כל ״תנאי השטח הקשים״ לא יפריעו לו הרבה, מי שקשה לו מול מצלמה, אלו שאני צריכה להרגיע יותר, הם מתקשים.
יש אנשים שכששומעים את הקליק קופאים כמו איילה מול פנסי הרכב, בסשן פרטי, יש מספיק זמן להרגיע אותם, יש מוזיקה בסטודיו ברקע, המוזיקה שהם אוהבים, שותים קפה, אוכלים עוגה, לפעמים עוצרים, מבקשים הפסקת יין וסיגריה ורק אז ממשיכים בצילומים, אני זורמת עד שאתם נרגעים וזה מורגש בצילומים. כשאנו בסשן בחברה, שמתוזמן בזמן קצוב ראש
למצולמים יש זימונים ביומן אחד אחרי השני, אין את הלוקסוס שיש בפרטי, יצאו תמונות יפות גם בכמה דקות. מה עוד היה שונה בין יקנעם לראשון לציון ? ליד החלון ישב בחור שהאור הפריע לו לעבוד, אני לצילום צריכה כמה שיותר אור, אני מגיעה עם תאורה כמובן אבל ביקשתי להשאיר פתוח, כל פעם שהסתובבתי, הוא סגר את הצלון, כך שחלק מהמצולמים קיבלו תנאי תאורה שונים.
הטבה לעובדים
לכמה תמונות של כל עובד זקוק המעסיק? אחת לאתר והרבה חברות משתמשות בתמונות גם בתחתית המיילים שיוצאים ללקוחות עוד צילומי אווירה לטובת משאבי אנוש וכמה תמונות אדיריכליות של המשרדים לטובת גיוס העובדים הבאים מבחינת העובד, יש הטבה גדולה חינם, תמונת פרופיל טובה.
אני רואה את הצילומים שלי מסתובבים אח״כ בפייסבוק ובאינסטגרם לא רק בלינדקאין
סיכמנו צילום לכמות מצולמים מסויימת, ראו שאר העובדים את ההמולה וביקשו גם, אז הגיע הבעלים (אמרו מראש שהוא כבר מצולם ולא כללנו אותו בתחשיב) החליט להצטלם, וולקאם, בחור חמוד. בסיום ביקש צלמי בבקשה את הבנות במשרד (לא היו מתוכננות להצטלם), והגיע הבעלים השני (גם הוא לא היה מתוכנן) וולקאם, צולם ובסיום ביקש צלמי גם את אלו בבקשה (עובדים שהלכו לבקש ממנו להצטלם גם). ואז הגיעו הבנות שעובדות סביב המקום שבו צילמנו, וביקשו, צלמי גם אותנו בבקשה. בשורה תחתונה, צילמתי צילומי תדמית ל 40% אנשים יותר מהמסוכם בחוזה. החלק הבעייתי הוא לא הצילום, אני יושבת אח״כ ימים ושעות לעבד את התמונות, לא שולחת ללקוח את התמונות כפי שהן במצלמה כולם עוברות מקצה שיפורים עדין על המחשב,
זמן העיבוד שלי עלה ב 40% ביליתי הרבה
שעות עם החברה מול המחשב. וגם שלחתי, תוצר סופי, כמות תמונות, 40% יותר
לוקחת איתי משהו מכל לקוח ללקוחות הבאים. בחוזים שלי מופיע שכל שעת צילום נוספת יש לה עלות, וללקוח מגיע ממנה עוד מספר צילומים מסוכם לאחר עיבוד, יכנס גם לצילומי תדמית בחברות. כל מצולם נוסף בעלות נוספת מסוכמת מראש
קשים עם עצמנו
נשים, בואו נדבר רגע. איך אנחנו מעניקות הכל כולל רוך לכל העולם, ועם עצמנו קשות וביקורתיות? יש לי לחיים שמנות, יש לי אף מחודד, אל תצלמי תחת הוא גדול, צלמי רק מהצד הזה. בנות יפות, זה רק אצלכן בראש, אף אחד לא רואה את זה. חלק מהמלינות כאן, יכולתי לצלם בצילומי דוגמנות במקום בצילום תדמית עסקי.
עוד לפני שצילמתי תמונה אחת, ״אני יוצאת זוועה בתמונות״ והכי פופולרי, לפני צילום ״את עושה פוטושופ נכון ?!. ״ הדבר נכון לסשן הזה וכמעט לכל סשן שאני מצלמת. אני כותבת נשים, יש גם גברים כאלה, אבל בהכללה, הם פחות ביקורתיים כלפי עצמם
אני אישה, והכי ביקורתית כלפי עצמי בעולם, ומוצאת את עצמי בכל סשן מול אשה חוזרת כמנטרה על ״תהיי קלה עם עצמך״ ו״את נראית מעולה״ ו״לא לדאוג״ ו״חייכי אלי״. כל זה קורה גם בסשנים פרטיים אבל באלו יש לנו זמן לעבור על התמונות, לבקש בואי נצלם שוב מהצד הזה אני יותר אוהבת. בסשנים בחברות אנחנו קצובים בזמן
תעשי אותי יותר רזה
האם ״תוכלי לעשות אותי רזה יותר״ היא שאלה לגיטימית שניה אחרי שאכלת בורקס ? האמת, לא. יותר רזה זה שייך לחדר כושר לא אלי, האם ״תהפכי לי את העיניים לכחולות?״ (הם חומות היום) אההם.... לא. לא הכל אפשרי בפוטושופ, אני פשוט לא מאמינה בזה כדרך חיים זה גם כתוב באתר שלי. כל התמונות שלי מעובדות, אף אחת לא מרוטשת, יש לך פצעון שצמח בבוקר, אני אוריד אותו בלי לשאול אותך, הוא לא יהיה שם מחר, אבל קמטים נניח, הם לא הולכים לשום מקום מחר. אני לא אוהבת ריטוש אגרסיבי, ולא רק בגלל שזה לוקח שעות לכל תמונה, נניח שהורדתי לך את כל הקמטים ושמת את זה כתמונת פרופיל, ואת בת 65 ובתמונה תראי פחות מ 40, מה יעשה ואיך יגיב מי שראה אותך בפייסבוק ואז פוגש אותך? התאורה שלי תפרגן לכם, זווית הצילום תפרגן לכם, המצלמות הכי איכותית שיש בשוק יפרגנו לכם, וצלמת שאוהבת לפרגן תפרגן לכם. המצולמים והמצולמות שלי, כולם ייראו 20% - 30% יותר טוב מאיך שהם נראים ביום יום אבל עדיין תראו דומים לעצמכם. תאהבו את עצמכם, פרגנו לעצמכם, ותזכרו את החלקים היפים, לא אלו הבעיתיים
האנשים בנקסטפ מקסימים, הימים עברו בחיוכים ובאווירה טובה, זו גם הסיבה שהסכמתי לצלם עוד ועוד אנשים. דאגו ללוגיסטיקה ולתקתוק של ימי הצילום: מנהל השיווק רן ונסטיה המקסימים
איפור: שירה מסמי
צילום תדמית: פזית אסולין